Conjugaison du verbe
לְאָרֵר le'arer
maudire
Pi’el · פִּעֵל Racine ארר
Présent הוֹוֶה
m. sing. מְאָרֵר me'arer
f. sing. מְאָרֶרֶת me'areret
m. plur. מְאָרְרִים me'arerim
f. plur. מְאָרְרוֹת me'arerot
Passé עָבָר
je · אֲנִי אֵרַרְתִּי erarti
tu (f.) · אַתְּ אֵרַרְתְּ erart
tu (m.) · אַתָּה אֵרַרְתָּ erarta
elle · הִיא אֵרְרָה erera
il · הוּא אֵרֵר erer
nous · אֲנַחְנוּ אֵרַרְנוּ erarnu
vous (f.) · אַתֶּן אֵרַרְתֶּן erarten
vous (m.) · אַתֶּם אֵרַרְתֶּם erartem
elles · הֵן אֵרְרוּ ereru
ils · הֵם אֵרְרוּ ereru
Futur עָתִיד
je · אֲנִי אֲאָרֵר a'arer
tu (f.) · אַתְּ תְּאָרְרִי te'areri
tu (m.) · אַתָּה תְּאָרֵר te'arer
elle · הִיא תְּאָרֵר te'arer
il · הוּא יְאָרֵר ye'arer
nous · אֲנַחְנוּ נְאָרֵר ne'arer
vous (f.) · אַתֶּן תְּאָרְרוּ te'areru
vous (m.) · אַתֶּם תְּאָרְרוּ te'areru
elles · הֵן יְאָרְרוּ ye'areru
ils · הֵם יְאָרְרוּ ye'areru
Impératif צִוּוּי
tu (f.) · אַתְּ אָרְרִי areri
tu (m.) · אַתָּה אָרֵר arer
vous · אַתֶּם / אַתֶּן אָרְרוּ areru
Même racine ארר
Conjuguer un autre verbe