Conjugaison du verbe

לְקַלְקֵל lekalkel

abîmer, endommager

Présent הוֹוֶה

m. sing. מְקַלְקֵל mekalkel

f. sing. מְקַלְקֶלֶת mekalkelet

m. plur. מְקַלְקְלִים mekalkelim

f. plur. מְקַלְקְלוֹת mekalkelot

je · אֲנִי קִלְקַלְתִּי kilkalti

tu (f.) · אַתְּ קִלְקַלְתְּ kilkalt

tu (m.) · אַתָּה קִלְקַלְתָּ kilkalta

elle · הִיא קִלְקְלָה kilkela

il · הוּא קִלְקֵל kilkel

nous · אֲנַחְנוּ קִלְקַלְנוּ kilkalnu

vous (f.) · אַתֶּן קִלְקַלְתֶּן kilkalten

vous (m.) · אַתֶּם קִלְקַלְתֶּם kilkaltem

elles · הֵן קִלְקְלוּ kilkelu

ils · הֵם קִלְקְלוּ kilkelu

je · אֲנִי אֲקַלְקֵל akalkel

tu (f.) · אַתְּ תְּקַלְקְלִי tekalkeli

tu (m.) · אַתָּה תְּקַלְקֵל tekalkel

elle · הִיא תְּקַלְקֵל tekalkel

il · הוּא יְקַלְקֵל yekalkel

nous · אֲנַחְנוּ נְקַלְקֵל nekalkel

vous (f.) · אַתֶּן תְּקַלְקְלוּ tekalkelu

vous (m.) · אַתֶּם תְּקַלְקְלוּ tekalkelu

elles · הֵן יְקַלְקְלוּ yekalkelu

ils · הֵם יְקַלְקְלוּ yekalkelu

tu (f.) · אַתְּ קַלְקְלִי kalkeli

tu (m.) · אַתָּה קַלְקֵל kalkel

vous · אַתֶּם / אַתֶּן קַלְקְלוּ kalkelu

Conjuguer un autre verbe